כהן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה לתשלום נזקי רכוש של התובע, בגין ת.ד. שארעה ביום 19.7.12, בשד' רגר לכיוון קריית הממשלה, בה פגע רכב, נהוג ע"י נתבע 1, ברכבו של התובע.

2.לטענת התובע, בעת שעמד בעצירה מוחלטת, בהמתינו למופע ירוק ברמזור, לכיוון שמאלה, הגיע רכב הנהוג ע"י הנתבע 1, ופגע בחלק האחורי של רכבו, בטמבון ובבקלית, כולל פנס איתות שמאלי. לטענתו, רכב הנתבע הגיע בנסיעה, ונשמע "בום" בעת ההתנגשות.

3.לטענת הנתבע, הוא עמד עם רכבו באותו רמזור, מאחורי רכב התובע, בעצירה מוחלטת. היות והתכופף לחפש דבר מה, השתחררה רגלו מהברקס ורכבו גלש לעבר רכב התובע. לטענתו לא הייתה מכה חזקה כלל, ולא נגרם שום נזק בהתנגשות, ל-2 הרכבים. לטענתו, מיד לאחר התאונה התנפלו עליו התובע ואשתו, ולחצו עליו לחתום על מסמך בו ייכתב כי הוא אחראי לתאונה. לטענתו הוא חתם על המסמך ( צורף לכתב התביעה) אך הוסיף הערה בשולי המסמך, לפיו לא נגרם כל נזק לרכב התובע, ואף חתם על המסמך.

4.בפני הופיעו הנהגים, אשר העידו על קרות התאונה. לטענת התובע הנתבע חתם על המסמך שצורף לכתב התביעה כפי שהוא, המסמך המקורי אינו ברשותו והוא הציג את העתק המסמך, ללא מחיקה כלשהי. הנתבע אינו מכחיש את מפגש הרכבים, אולם טוען כי לא נגרם כל נזק לרכב התובע או לרכבו, וכל הנזקים בגינם הוגשה חוות הדעת מיום 26.8.12. העומדים ע"ס של 4656 שח', הינם נזקים קודמים ולא עקב התאונה נשוא תביעה זו.

5.לאחר שמיעת הצדדים ובהסתמך על הדגמת התאונה, כפי שהוצגה בפניי ע"י הצדדים, אני קובעת כי הנזקים המופיעים בחוות הדעת מטעם התובע, אינם מתיישבים עם אופי הפגיעה, כפי שתיאר התובע בעדותו בפניי. לטענת התובע רכב הנתבע נכנס בו במהירות ופגע ברכבו. ככל שגרסה זו היתה מתקבלת, היה על בימ"ש להבחין בפגיעת מעיכה במרכז הטמבון האחורי, מה שלא קיים, לפי התמונות שהוצגו בפניי. טענת התובע כי פנס איתות שמאלי נפגע בעקבות המפגש, אינה מתיישבת עם מנגנון התאונה כפי שתיאר הוא, בפניי.

6.באשר לאופי התאונה, קרי האם הנתבע נסע ופגע ברכב התובע תוך כדי נסיעה- כטענת התובע, או שמא כטענת הנתבע, רכבו גלש לעבר רכב התובע, לאחר שזה עמד בעצירה, מדובר בגרסאות סותרות. הכלל הינו "המוציא מחברו עליו הראייה". נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע להוכיח כי גרסתו הינה הגרסה הנכונה. התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי גרסתו, היא הגרסה הנכונה.

7.גם מאופן הפגיעות בכלי הרכב של התובע, קרי העדר פגיעת מעיכה, מאידך קיומן של שריטות ולאור הטמבון ופגיעה בפנס האיתות השמאלי, מלמדת כי גרסתו של הנתבע, לפיה גלש לעבר רכב התובע לאחר שעצר ברמזור, היא הגרסה המסתברת יותר ואשר תואמת את נזקי הרכב וכי הנזקים הקיימים ברכב התובע, היו לפני התאונה ולא נגרמו בעקבותיה.

8.אבקש להוסיף, כי התביעה הוגשה גם כנגד נתבעת 1- חברת הביטוח- אשר חלקה על היותה מבטחת של הנתבע 2 אולם לבקשתה למחיקתה מההליך, התנגד התובע .

9.בנסיבות אלו, לאחר שעיינתי בתמונות הרכבים, ושמעתי עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה אני מעדיפה את גרסת הנתבע מס' 2 באשר לאופן התרחשות התאונה. תמונות נזקי הרכב של התובע, תומכות בגרסת הנתבע כי לא הייתה התנגשות חזקה דיה, כדי לגרום לפגיעת מעיכה, וכל מה שניתן היה להבחין הינן שריטות לאורך כל הטמבון, כולל פגיעה בפנס שמאלי אחורי. כדי שגרסת התובע תהא אפשרית, צריך היה להבחין בפגיעת מעיכה בחלקו האחורי של הרכב, מה שכאמור לא נצפה על ידי.

10.לפיכך אני קובעת כי התאונה , על אף שנגרמה בשל אשמתו של הנתבע מס' 2, לא הביאה לנזקים כפי שמתוארים בחוות הדעת ולא לכל נזק אחר. כמו כן אני קובעת, ככל שהיו נזקים ברכב התובע, כפי המתואר בחוות הדעת, הם נגרמו שלא בעקבות תאונה נשוא תביעה זו.

11. לפיכך אני דוחה את התביעה כלפי הנתבע מס' 2 מהנימוקים שצוינו לעיל וממילא גם כלפי הנתבעת מס' 1 וזאת מבלי להכריע בסוגיה שהעלתה הנתבעת מס' 1 באשר להעדר פוליסת ביטוח של הנתבע. לפנים משורת הדין , איני עושה צו להוצאות.

12. על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: